תיקון צניחת עפעף (פטוזיס)

במקרים של פטוזיס קל ההפרעה היא אסתטית בלבד, אולם בפטוזיס מתקדם תיתכן הפרעה תפקודית ממשית שמתבטאת במיסוך חלק משדה הראייה בעין ובצורך להרים את המצח והגבות כדי לנסות למשוך את העפעף כלפי מעלה.
הניתוח בשני המצבים הוא זהה, אך בעוד שבפטוזיס קל הניתוח יכול להתבצע במסגרת פרטית בלבד, במקרים של פטוזיס משמעותי לרוב ניתן לבצע את הניתוח במסגרת כיסוי ביטוחי מטעם קופת החולים או הביטוח הפרטי.

רופאי עיניים אוקולופלסטיקאים הם בעלי הידע והמיומנות להעריך פטוזיס כראוי, לבחון את הגורמים לו ולהציע את הטיפול הרצוי. במקרה של חשד לפטוזיס מומלץ לפנות לאוקולופלסטיקאי מומחה. חשוב להדגיש כי אם יבוצע ניתוח להסרת עור בלבד (בלפרופלסטיה) במצבים של פטוזיס, התוצאה שתתקבל תהיה לא טובה מבחינה אסתטית ותפקודית כאחד.

הניתוח מתבצע לרוב תחת הרדמה מקומית, לעיתים בשילוב עם טשטוש קל, ונמשך כשעה. הזרקת ההרדמה המקומית היא לא נעימה אך קצרה, ולאחריה המנותח אינו חש כאב. לאחר ניקוי יסודי של איזור העיניים, המטופל מכוסה בסדין סטרילי אשר מותיר רק את המחצית העליונה של הפנים חשופה. העיניים עצומות משך רוב הניתוח, והצוות קשוב כל הזמן לצרכי המטופל.
ישנן שתי גישות נפוצות לתיקון פטוזיס, האחת מתבצעת דרך חתך על פני העור (גישה חיצונית) והשנייה דרך חתך בצד הפנימי של העפעף (גישה פנימית). במקרה של גישה חיצונית, הניתוח מסתיים בתפירה של הפצע הניתוחי באמצעות תפרים עדינים, במקרה של גישה פנימית, ד״ר שטיין מבצע את הניתוח ללא תפרים כלל. לאחר הניתוח המטופל מועבר לחדר ההתאוששות למשך כשעה עם קומפרסים קרים על פני העיניים. בעת השחרור העיניים אינן חבושות אולם הראייה מטושטשת מדמעות וממשחה, על כן רצוי להיעזר במלווה.

ניתוח תיקון פטוזיס הוא נפוץ מאד ומבוצע בתדירות גבוהה על-ידי מנתחים אוקולופלסטיקאים, ולרוב מסתיים בתוצאות ניתוחיות יפות תוך מינימום סיכון. ואולם, כבכל ניתוח גם כאן ייתכנו סיבוכים. עדיף למנוע את הסיבוכים האלו מאשר לטפל בהם, על כן חשוב לפנות למנתח מיומן שיודע לזהות את גורמי הסיכון לסיבוכים מבעוד מועד ולהתייחס אליהם במהלך הניתוח. ד״ר שטיין ידון איתך על הסיכונים השונים בזמן הבדיקה במרפאה, ובהמשך – יבצע תכנון קפדני של הניתוח כדי להימנע מהם ולהגיע לתוצאות הרצויות.
יש לזכור, על אף שיעור הצלחה גבוה במיוחד, ישנם מקרים בהם הניתוח אינו משיג את מטרתו וגובה העפעף אינו מספק, ובמקרים בהם מתבצע תיקון פטוזיס בעין אחת תיתכן צניחה של העפעף בעין השנייה. במקרים בודדים, יש צורך בניתוח חוזר להרמה נוספת של העפעף, תיקון הצורה שהתקבלה או הרמה של העפעף העליון בעין השנייה.

לרוב, הביקורת הראשונה לאחר הניתוח מתקיימת תוך 7-10 ימים, וכוללת בדיקת עיניים והסרה של התפרים, אם ישנם. ואולם, ד״ר שטיין זמין טלפונית עבור כל המנותחים למקרה של כל בעיה או שאלה, ואם יתעורר צורך ניתן לזמן גם לבדיקה במועד מוקדם יותר.

היומיים הראשונים לאחר הניתוח מתאפיינים בהופעת נפיחות ושטפי דם, תחושת כובד סביב העיניים וטשטוש ראייה קל מדמעות וממשחה. כאב אינו שכיח לאחר הניתוח. בשעות הראשונות תיתכן צריבה באיזור הפצע הניתוחי, אך רק לעיתים רחוקות נדרש טיפול במשככי כאבים. תוך 3-5 ימים הנפיחות מתחילה לרדת והתחושה הכללית סביב העין משתפרת משמעותית. בשלב זה אין מניעה לחזור לעבודה משרדית, אולם במקרה של עבודה פיסית או עבודה מול קהל יתכן צורך בחופשה של שבועיים או יותר. הנפיחות ושטפי הדם צפויים להיספג ברובם תוך כשבועיים. זהו השלב בו תוצאות הניתוח נראות היטב, אך עדיין צפויים 2-3 חודשים עד קבלת המראה הסופי.

צלקת היא תוצאה בלתי נמנעת של כל מקרה של חתך בעור. ואולם, העפעפיים מתאפיינים ביכולת ריפוי מצויינת, והפצעים הניתוחיים נוטים להחלים היטב עם סימן מינימלי. במקרה של גישה חיצונית, הצלקת הניתוחית ממוקמת בתוך הקפל הטבעי שעל העפעף, כך שכמעט אינה נראית – רק לעיתים רחוקות הצלקת בולטת באופן שמהווה בעיה אסתטית. במקרה של גישה פנימית אין כל סימן או צלקת חיצונית על פני העור.
תהליך הריפוי מושפע מהטכניקה הניתוחית, אולם לא פחות מכך מהנטיות הטבעיות של העור וגורמים נוספים כגון עישון וחשיפה לשמש. עישון גורם לכיווץ כלי דם וכך עלול לעכב ריפוי של הפצע הניתוחי ולפגוע בתוצאה הסופית. מומלץ מאד להפסיק עישון כחודש לפני מועד הניתוח, ולהתמיד בכך לפחות בחודש הראשון לאחר הניתוח.
חשוב להימנע מחשיפה לשמש ישירה לפחות חצי שנה לאחר הניתוח, שכן תהליך ריפוי הפצע נמשך חודשים ארוכים. ניתן לשפר את מראה הפצע הניתוחי על ידי שימוש במשחות על בסיס סיליקון כגון סקארלס או קלוקוט החל מחודש לאחר הניתוח. המשחות זמינות לקנייה בבית מרקחת ללא צורך במרשם רופא.

מטרת הניתוח היא לשפר את מנח העפעפיים, את מראה העין ואת שדה הראייה. לרוב אין צורך לחזור על הניתוח אולם במקרים בודדים תיתכן צניחת עפעף חוזרת כעבור מספר שנים. במקרים אלה יש לבצע הערכה ובדיקה מחדש ולפי הצורך לשקול ניתוח חוזר.