הרמת עפעפיים עליונים (בלפרופלסטיה עליונה)

עם תהליך ההתבגרות, עור העפעפיים מתארך ונהיה רפוי. יחד עם חולשה של השרירים שתומכים בעפעף, נוצרים עודפי עור וקמטים אשר מקנים מראה עייף ולא חיוני. במקביל, כריות השומן בעפעפיים גדלות והופכות לבולטות, וגורמות למראה אופייני. ככל שהמצב מתקדם, יכולים להיגרם תחושת כובד וכן צמצום של שדה הראייה.
הצטברות עודף עור ובלט של שומן בעפעף עליון הם נפוצים בגיל מתקדם אולם יש שסובלים מהם כבר לפני גיל 40. אפשר לשקול לבצע את הניתוח מטעמים קוסמטיים ו/או תפקודיים: במקרים קלים ההפרעה היא קוסמטית בלבד, אולם במקרים מתקדמים ההפרעה היא אסתטית ותפקודית יחד.
חשוב לציין, הניתוח אינו מטפל בקמטים בצידי העין ואינו מתקן גבות צנוחות – אלה מחייבים פעולות אחרות כגון ניתוח הרמת גבות או הזרקת בוטוליניום טוקסין או חומרי מילוי. כמו כן, הניתוח אינו משפר את חדות הראייה.

במקרים בהם ישנה הפרעה לתפקוד העין, כגון הגבלה בשדה הראייה, הניתוח יכול להתבצע תחת כיסוי הקופה או חברת הביטוח. כאשר ההפרעה היא קוסמטית בלבד, הניתוח מתבצע באופן פרטי. ההחלטה האם המטופל/ת עומד בקריטריונים של ניתוח במסגרת ציבורית מתבססת על בדיקה מטעם גורם ממונה או על תמונות שנשלחות מטעם הרופא המנתח.
ד״ר שטיין נמצא בהסדר עם מרבית חברות הביטוח. אם ברשות המטופל ביטוח בריאות פרטי, תישלח בקשה לכיסוי ביטוחי עבור הניתוח.

הניתוח מתבצע לרוב תחת הרדמה מקומית, לעיתים בשילוב עם טשטוש קל, ונמשך כשעה. השלב הראשון הוא סימון גבולות הניתוח על העפעפיים העליונים. לאחר מכן מתבצעת ההרדמה. הזרקת ההרדמה המקומית היא לא נעימה אך קצרה, ולאחריה המנותח אינו חש כאב. לאחר ניקוי יסודי של איזור העיניים, המטופל מכוסה בסדין סטרילי אשר מותיר רק את המחצית העליונה של הפנים חשופה. החתך הניתוחי עובר לאורך הקפל הטבעי של העפעף ודרכו מתבצעת כריתה של העור והשומן העודפים. העיניים עצומות משך רוב הניתוח, והצוות קשוב כל הזמן לצרכי המטופל. הניתוח מסתיים בתפירה של הפצע הניתוחי באמצעות תפרים עדינים, לאחריה המנותח מועבר לחדר ההתאוששות למשך כשעה עם קומפרסים קרים על פני העיניים. בעת השחרור העיניים אינן חבושות אולם הראייה מטושטשת מדמעות וממשחה, על כן רצוי להיעזר במלווה.

ניתוח בלפרופלסטיה הוא אחד הנפוצים בעולם, ולרוב מסתיים בתוצאות ניתוחיות יפות תוך מינימום סיכון. ואולם, כבכל ניתוח גם כאן ייתכנו סיבוכים. עדיף למנוע את הסיבוכים האלו מאשר לטפל בהם, על כן חשוב לפנות למנתח מיומן שיודע לאתר את גורמי הסיכון לסיבוכים מבעוד מועד ולהתייחס אליהם במהלך הניתוח. ד״ר שטיין ידון איתך על הסיבוכים האפשריים בזמן הבדיקה במרפאה, ובהמשך – יבצע תכנון קפדני של הניתוח כדי להימנע מהם ולהגיע לתוצאות מצויינות.

לרוב, הביקורת הראשונה לאחר הניתוח מתקיימת תוך 7-10 ימים, וכוללת בדיקת עיניים והסרה של התפרים. ואולם, ד״ר שטיין זמין טלפונית עבור כל המנותחים למקרה של כל בעיה או שאלה, ואם יתעורר צורך ניתן לזמן גם לבדיקה במועד מוקדם יותר.

היומיים הראשונים לאחר הניתוח מתאפיינים בהופעת נפיחות ושטפי דם, תחושת כובד סביב העיניים וטשטוש ראייה קל מדמעות וממשחה. כאב אינו שכיח לאחר הניתוח. בשעות הראשונות תיתכן צריבה באיזור הפצע הניתוחי, אך רק לעיתים רחוקות נדרש טיפול במשככי כאבים. תוך 3-5 ימים הנפיחות מתחילה לרדת והתחושה הכללית סביב העין משתפרת משמעותית. בשלב זה אין מניעה לחזור לעבודה משרדית, אולם במקרה של עבודה פיסית או עבודה מול קהל יתכן צורך בחופשה של שבועיים או יותר. הנפיחות ושטפי הדם צפויים להיספג ברובם תוך כשבועיים. זהו השלב בו תוצאות הניתוח נראות היטב, אך עדיין צפויים 2-3 חודשים עד קבלת המראה הסופי.

צלקת היא תוצאה בלתי נמנעת של כל חתך בעור. ואולם, העפעפיים מתאפיינים ביכולת ריפוי מצויינת, והפצעים הניתוחיים נוטים להחלים היטב עם סימן מינימלי. מרבית אורך הצלקת הניתוחית ממוקמת בתוך הקפל הטבעי שעל העפעף, כך שכמעט אינה נראית – רק לעיתים רחוקות הצלקת בולטת באופן שמהווה בעיה אסתטית.
תהליך הריפוי מושפע מהטכניקה הניתוחית, אולם לא פחות מכך מהנטיות הטבעיות של העור וגורמים נוספים כגון עישון וחשיפה לשמש. עישון גורם לכיווץ כלי דם וכך עלול לעכב ריפוי של הפצע הניתוחי ולפגוע בתוצאה הסופית. מומלץ מאד להפסיק עישון כחודש לפני מועד הניתוח, ולהתמיד בכך לפחות בחודש הראשון לאחר הניתוח.
חשוב להימנע מחשיפה לשמש ישירה לפחות חצי שנה לאחר הניתוח, שכן תהליך ריפוי הפצע נמשך חודשים ארוכים. ניתן לשפר את מראה הפצע הניתוחי על ידי שימוש במשחות על בסיס סיליקון כגון סקארלס או קלוקוט החל מחודש לאחר הניתוח. המשחות זמינות לקנייה בבית מרקחת ללא צורך במרשם רופא.

מטרת הניתוח היא לשפר את מצב העפעפיים תוך עיצוב השומן וקפלי העור, ויצירת מראה טבעי והרמוני. עם זאת, תהליך ההתבגרות ממשיך להתרחש ולהשפיע גם על האיזור המנותח. המאפיינים והקצב משתנים בין מטופלים, אולם ככלל, התוצאות נשמרות היטב למשך עשר שנים לפחות. בכל מקרה, לרוב אין מניעה לבצע ניתוח בלפרופלסטיה שני, אם צריך.